הם שרדו את השואה אבל בקושי מצליחים לשרוד בישראל: ויקטור שרד את הזוועות כשברח ברגל מבלארוס יחד עם אמו ואחותו, כבר 30 שנה שהוא בארץ עם אשתו אלה. השניים תמיד עבדו קשה כדי לפרנס את המשפחה, אלא שאז התגלה אצל אלה סרטן והם נקלעו לקשיים כלכליים. "הבית שלנו ישן, לא יכולים להרשות לעצמנו לתקן אותו", הודו בכאב. אל תשליכנו: פרויקט מיוחד לקראת יום השואה הבינלאומי.
קירות דירתם של ויקטור ואלה אורחי מלאים עובש מרטיבות שהצטברה במהלך השנים. בחדר השינה הצבע מתקלף ותכולתם הצנועה מאופסנת בארון פלסטיק קטן. "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לתקן את זה", מספרת אלה בכאב, "זה בית ישן, אנחנו נושמים טחב ועובש".
ויקטור בן ה-81, ניצול שואה, נולד בבלארוס. במלחמת העולם השנייה הוא ברח מהגרמנים יחד עם אמו ואחותו עד שהגיעו לצפון רוסיה. "במשך חודשים ברחנו ברגל, אמא שלי עשתה הכל כדי שנישאר בחיים", הוא מספר.
כ-30 שנה עברו מאז עלה ויקטור לארץ יחד עם אשתו אלה (74) ושתי בנותיהם.
הם עברו לגור בבית שמש עם הרבה חלומות משותפים ותקווה גדולה לחיים טובים יותר. "שנינו מוזיקאים", מספרת אלה בחיוך. "אבל כשהגענו לארץ אני התחלתי לעבוד כקוסמטיקאית וויקטור בכיוון פסנתרים". במשך כל חייהם עבדו בני הזוג קשה כדי לפרנס את המשפחה, אבל לא היה להם מושג שלעת זקנה ימצאו עצמם במאבק כלכלי מתמשך.
לפני כשנתיים התגלה גידול סרטני בלבלב של אלה. מאז היא מנהלת מאבק על חייה, עוברת טיפולי כימותרפיה ומייחלת לתרופה שתוכל להציל אותה. אלא שבני הזוג לא יכולים להרשות לעצמם לרכוש חלק מהטיפולים שעשויים להקל עליה.
"יש תרופה שעוזרת לי מאוד לבחילות אבל אני לא זכאית לה. קפסולה אחת עולה 250 שקל, ואני צריכה בערך שתיים בחודש. זה 500 שקל בחודש ואין לנו את הכסף הזה", היא מספרת ומוסיפה: "יש גם טיפול בחומר כימי שמיועד לגידול עצמו. הוא לא בסל התרופות והוא יותר חזק ממה שיש בסל. עליי עד כה ניסו שלושה סוגים. הטיפול הזה עולה 5,000 שקל בחודש ואנחנו לא יכולים לשלם עליו. זה כל הכסף שאנחנו מקבלים בחודש שלם. אנחנו חיים מקצבאות והכסף הזה הולך בין היתר גם לתשלומים על מזון, חשבונות ומוניות. בסוף החודש לא נשאר ממנו מספיק לתרופות".
למרבה המזל לזוג אורחי שתי בנות שעוזרות להם ככל שהן יכולות. אחת חיה בקנדה והשנייה מטפלת בהם בכל זמנה הפנוי. "אנחנו לא אוהבים להגיד שלא טוב לנו, אבל היינו רוצים להיות במצב טוב יותר". אלה הדגישה.
"זו מדינה קטנה, קשה לחלק ולעזור לכולם. אבל אני מצטערת שהמון כסף הולך לאנשים שלא עושים כלום למדינה. לבריאות, להשכלה ולדברים סוציאליים לא נשאר כסף".
המקרה של הזוג ויקטור ואלה לא נקודתי.
כמוהם, יש עוד ניצולי שואה רבים שחיים בעוני ובהזנחה. חלקם מתגוררים בבתים שלא ראויים לחיי אדם, חלקם לא יכולים להרשות לעצמם דברים בסיסיים כמו מזון ותרופות וחלקם נאלצים להעביר את שנותיהם האחרונות בבדידות תהומית. רבים מהם לא יודעים ומכירים את זכויותיהם ולכן לא דורשים לקבל אותן.
רק בחודש שעבר נחשף ב-ynet ו"ידיעות אחרונות" כי עשרות מיליוני שקלים בשנה היו אמורים להגיע לניצולי שואה. בפועל הסכומים נותרו בקופת המדינה ולא הועברו לידיהם. גם כעת, אחרי החשיפה, גורמים בממשלה מספרים כי לא נרשמה כל התקדמות בנושא מול משרד האוצר, והכספים עדיין לא מועברים לניצולים.
בשבועות הקרובים ועד ליום השואה הבינלאומי שיצוין בסוף החודש, נמשיך להראות את פניהם, להשמיע את קולם ולזעוק את זעקתם של ניצולי שואה שחיים בארץ וראויים לחיים טובים יותר.
